הזדקנות אינה מוקד מרכזי במסגרת "עיר חכמה" תחת יעדי הפיתוח בר-קיימא (SDGs) של האו"ם, אף על פי שהיא ממלאת תפקיד משמעותי בקיימות עירונית. עם אוכלוסייה עולמית מזדקנת, קיים צורך דחוף לשלב התייחסות למבוגרים בתכנון ערים חכמות. חוסר המדידות והתובנות המקיפות הנוכחיות בנושא הזדקנות פירושו שלרוב, קובעי המדיניות אינם מצוידים להתמודד ביעילות עם אתגרים אלה.
האתגר של אוכלוסייה מזדקנת בתכנון ערים חכמות
ככל שהאוכלוסייה העולמית מזדקנת במהירות, עם למעלה מ-761 מיליון בני אדם בגיל 65 ומעלה בשנת 2021, היעדר ההתמקדות בדמוגרפיה זו במודלים של ערים חכמות הופך לדאגה הולכת וגוברת. אף על פי שיוזמות של ערים חכמות משלבות לעיתים קרובות טכנולוגיה וחדשנות לשיפור עירוני, הן מתעלמות בדרך כלל מהצרכים והאתגרים הספציפיים של מבוגרים.
טכנולוגיה ודו-קיום בין-דורי
לטכנולוגיה יש תפקיד חשוב בשיפור חייהם של מבוגרים בערים חכמות, כמו מערכת ה-ePlanner של סינגפור, המסייעת להקצות משאבי בריאות וקהילה בצורה יעילה יותר. יוזמות כאלה מדגישות את הצורך בממשל המאזן את חלוקת המשאבים בין קבוצות גיל שונות. חשוב שתהיה סינרגיה בין המגזר הציבורי, הפרטי והקהילתי כדי לשפר את יעילות יוזמות הערים החכמות, תוך הבטחה שצרכי המבוגרים לא יישכחו. מודלים נוכחיים למדידת הצלחת עיר חכמה, כגון מדד התחרותיות העולמי או מדד העיר הירוקה, אינם מספיקים לטיפול בגורמים הקשורים להזדקנות.
לקריאה נוספת, תוכלו לגשת למאמר: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S266703212300063X
